החלטה בתיק רת"ק 46721-12-11

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) בת"ק 962-05-11, שבגדרו חויבה המבקשת בסך כספי של 490 ש"ח, בפרסום מודעה באינטרנט משך 7 חודשים ובהוצאות משפט.

1.            המבקשת היא חברה לפרסום, אשר במסגרת פעילותה מעניקה שירותי פרסום לבעלי מקצועות שונים, באמצעות חוברת המופצת בבתי אב בישראל בשם "המקצוענים" וכן באמצעות פרסום באתר האינטרנט שלה. המשיב הינו בעל עסק בתחום דודי שמש.

2.            בשנת 2010 התקשר המשיב עם המבקשת בהסכם למטרת פרסום עסקו, הן בחוברת "המקצוענים" והן באתר האינטרנט של המבקשת. יישומו של הסכם זה הוא בבסיס המחלוקת שהובאה בפני בית משפט קמא, אחר שבכתב התביעה טען המשיב כי על המבקשת להשיב לו סך 5,570 ש"ח בגין פרסום שלא הניח את דעתו בחוברת, ובגין פרסום באינטרנט שהופסק לאחר 5 מתוך 12 חודשים עבורם שילם המשיב, כשלטענתו גם הפרסום באותם 5 חודשים לא תאם את הבטחת נציג המכירות של המבקשת.

3.            המבקשת, מצידה, טענה כי המשיב אכן הזמין אצלה פרסום בחוברת ובאתר האינטרנט, אך סרב לכבד המחאות שנתן עבור פרסום בחוברת, ונוכח כך הופסק הפרסום באתר האינטרנט.

4.            בית משפט קמא קיבל את התביעה באופן חלקי והורה למבקשת להחזיר למשיב סך של 490 ש"ח נכון ליום 30.11.10. כן הורה בית המשפט על המשך פרסום עסקו של המשיב באתר האינטרנט של המבקשת במשך 7 חודשים, ואף חייב את המבקשת בהוצאות המשפט. בפסק דינו קבע בית משפט קמא, כי חוברת הפרסום שנעשתה לאחר ההתקשרות המדוברת, הייתה קטנה מזו שנעשתה בשנה קודמת וכי לא הוכח שהודע למשיב אודות השינוי. בית משפט קמא ראה בכך שינוי מהותי, אשר מכיוון שלא הוכח כי הודע למשיב מראש, הוא מקים למשיב עילה לביטול העסקה בדבר פרסום בחוברת. בית משפט קמא דחה את טענות המשיב בקשר לפרסום באינטרנט, ופסק כי היה עליו לשלם עבור פרסום זה. משהתשלום הכולל ששילם המשיב בפועל עלה בכ-500 ש"ח על התשלום שהיה עליו לשלם עבור פרסום באינטרנט, חייב בית משפט קמא את המבקשת בהשבת סכום זה למשיב. כמו כן, חייב את המבקשת להשלים את תקופת הפרסום באינטרנט ל-12 חודשים, בהתאם לתקופה שעליה סוכם (השלמת פרסום במשך 7 חודשים נוספים).

5.            בבקשתה טוענת המבקשת, כי טעה בית משפט קמא במסקנתו כי המשיב לא הסכים לשינוי גודל החוברת. בהקשר זה מפנה המבקשת למכתב שצורף כנספח לכתב התביעה בפני בית משפט קמא, שבו, לטענתה, מציין המשיב כי הודע לו כי החוברת תהיה קטנה יותר אך תופץ פעמיים בשנה. עוד טוענת המבקשת, כי המשיב שילם עבור הפרסום בחוברת בשתי המחאות, שהראשונה שבהן כובדה ורק השניה חוללה. לפיכך, נטען, כי הלכה למעשה המשיב תובע פיצוי בגין שירות שניתן לו בפועל (הפרסום בחוברת). עוד נטען, כי הפרסום באינטרנט הופסק בהסכמתו של המשיב, אחר שהמהלך שיזמה המבקשת לקיזוז החוב בגין הפרסום בחוברת מן הסכום ששולם לטובת הפרסום באינטרנט, ככל שהחוב עבור הפרסום בחוברת לא ייפרע, הודע לו מראש. על אף ההודעה, לא סילק המשיב את חובו עבור החוברת, וכך למעשה, לטענת המבקשת, נתן הסכמתו להפסקת הפרסום באינטרנט. לטענת המבקשת, הסכום שבו חויבה איננו המניע להגשת בקשה זו, שהרי מדובר בסכום נמוך ועלות ניהול תיק הערעור עולה על הסכום שנפסק. עם זאת, לטעמה, "המדובר בעניין שבעקרון, שכן הסכמתה של המבקשת לפסק דין מוטעה זה, יכולה להמית על המבקשת אסון, ועל אף שפעלה כדין, תמצא עצמה עומדת מול מאות מפרסמים שידרשו את כספם בחזרה, למרות שנתנו הסכמתם לשינוי".

6.            לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בתשובה.

כלל הוא כי אין ליתן רשות לערער על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות אלא במקרים חריגים, בהם מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פני הדברים (ראו: בר"ע (י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פסקים מחוזיים פרק תשנ"א (3) 309, 314-315; בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח, פורסם במאגרים, 3.4.08).

7.            בענייננו, לא מצאתי כי פסק הדין מגלה טעות משפטית או עובדתית גלויה על פני הדברים. אכן, במכתב המצורף לכתב התביעה ציין בזמנו המשיב כי הסכים להקטנת גודל החוברת, אך הוא מוסיף ומציין באותו מכתב כי הופתע, בסופו של דבר, מכך שהלכה למעשה פורסמה חוברת "קטנטנה", כלשונו. נוכח דברים אלו, מסקנתו של בית משפט קמא, כי המשיב לא הסכים להקטנה, כפי שבוצעה, ונוכח כך רשאי היה לבטל את העסקה, בוודאי שאיננה "טעות עובדתית גלויה על פניה". הוא הדין בטענה כי הפרסום באינטרנט הופסק בהסכמת המשיב, אשר סירב לשלם למבקשת עבור הפרסום בחוברת. אינני סבורה כי ניתן לראות בסירוב המשיב לשלם יתרה עבור הפרסום בחוברת משום הסכמה עם הפסקת הפרסום באינטרנט. המשיב עמד על דעתו כי הוא פטור מלשלם עבור הפרסום בחוברת ואין לייחס לו כפועל יוצא מכך הסכמה בכל הנוגע לפרסום באינטרנט. במצב כזה, אין יסוד לטענה כי המשיב לא שילם עבור שירות שקיבל. בית משפט קמא סבר כי למשיב קמה עילה לביטול העסקה, ואינני מוצאת בכך טעות המצדיקה מתן רשות לערער.

אף טיעונה של המבקשת בהסתמך על סעיף 3.4 להסכם, שעל פיו כאשר אין המזמין מאשר במועד את נוסח הפרסום, רשאית החברה לפרסם על פי שיקול דעתה, איננו מצדיק מתן רשות ערעור. זאת כיוון שלא נטען כי המבקשת העבירה את הפרסום לאישורו של המשיב, ללא שזה אישר במועד את נוסח הפרסום, ועל כן נראה שסעיף זה כלל אינו נוגע לעניין.

אשר לטיעונה של המבקשת כנגד בית משפט קמא, אשר ציין כי הוא מתרשם שהחוברת המדוברת הודפסה על נייר פשוט יותר מהחוברת מן השנה הקודמת, ולטענה כי בית משפט קמא איננו "מומחה לעניין נייר" - בעניין זה בוודאי שאין מדובר ב"טעות עובדתית או משפטית גלויה על פניה". מובן כי שופט בבית משפט לתביעות קטנות רשאי להתרשם באופן ישיר מטיב חוברת נייר פרסומית שמובאת בפניו, ולצורך כך לא נדרשת הבאת חוות דעת של מומחה. מכל מקום, מדובר בעניין שבשיקול דעת הערכאה הדיונית, אשר ממילא לא נראה כי היווה רכיב מהותי בתוצאת פסק הדין ואין הוא מקים עילה למתן רשות לערער.

אין בידי לקבל גם את טיעונה של המבקשת, שלפיו פסק הדין עלול להמית אסון על עסקה באשר יאפשר למתקשרים עמה לדרוש את כספם בחזרה, למרות שנתנו הסכמתם לשינוי. זאת כיוון שהשאלה האם ניתנה או לא ניתנה הסכמה לשינוי היא שאלה עובדתית, אישית לכל מקרה ומקרה, וקביעת בית משפט קמא כי המשיב דנן לא הסכים לשינוי, איננה מלמדת כי מתקשרים אחרים גם הם לא הסכימו לשינוי. ברור כי ככל שיתעורר מקרה דומה בעתיד, הוא יבחן לגופו ולנסיבותיו, ולכן גם בהיבט זה אין הצדקה ליתן רשות לערער.

אשר על כן, בקשת רשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

הפקדון יושב למפקידו.

ניתנה היום, כ"ז בשבט תשע"ב, 20 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: